שליה - שיליהשליה, או פלצנטה בלטינית ( Placenta), היא אותו איבר אשר מתפתח ביחד עם העובר במהלך הריון בצמוד לשק מי השפיר בתוך הרחם הנשי (למעשה ברחם של רוב נקבות היונקים). תפקידיה של השליה הם לאפשר חילוף חומרים בין האם לבין העובר, לייצר ולהפריש הורמונים ולהוות שכבת מגן נוספת המגוננת על העובר מפני חבלות ומפני חדירה של מיקרו-אורגניזמים.
שליה איננה חלק מהעובר עצמו ואף איננה חלק מהאם. היא ממוקמת בדופן רחם האם וממנה יוצא חבל הטבור אל העובר. כלי דם של האם מעבירים מזון וחמצן אל השליה שבה מתבצע חילוף החומרים בין דם האם לבין דם העובר, מבלי שנוצר מגע ישיר בין דם לדם. חומרים חיוניים עוברים דרך חבל הטבור אל העובר, בעוד חומרי פסולת שנאגרים בדמו מועברים בכיוון הפוך אל מערכת הדם של אם וממנה הם מופרשים.
השליה יחד עם חבל הטבור נפלטים החוצה זמן קצר לאחר לידה, כאשר הרחם מתכווצת ופולטת אותם, כ-15 דקות לאחר לידת התינוק (כך זה אצל בני אדם, אצל יונקים אחרים הזמנים שונים).
בעתיד הקרוב נרחיב דף זה ואף נסביר מהי בשלות עודפת של שליה, הסתיידות שליה ומה זאת אומרת "שליה זקנה", נבהיר את משמעות היפרדות שליה, מהי שליית פתח ועוד, אך בינתיים פתחנו דף זה כדי להציג תמונה מקסימה של שליה (עד כמה שאפשר לומר מקסים על צילום של איבר אנושי טבול בדם) שצולמה לאחרונה, זמן קצר לאחר שנפלטה מהרחם לאחר לידה. בצילום השליה ניתן לראות בברור את חבל הטבור ואת הורידים והנימים המשתרגים ממנו לכל חלקי השליה. לנו זה מזכיר מראה של עץ יפה – עץ החיים!

בצילום למעלה: שליה - "הצד העוברי", זה שפונה לכיוון שק מי השפיר ומתחבר לעובר בעזרת חבל הטבור.
בצילום למטה: "הצד האמהי" של השליה, זה שצמוד לדופן הרחם ומשתלב עם כלי הדם של האם.
|